החלטה בתיק ב"ש 4039/05

1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 904/05, שבו הואשם בעבירת שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         ואלו העובדות הנטענות בכתב-האישום:

            ביום 27.12.04, בסמוך לשעה 17:00, בסניף בנק הפועלים במרכז המסחרי בבית-שמש (להלן - הבנק), ביקש מולה סיסאי (להלן - המתלונן) למשוך כסף מחשבונו. המשיב הגיע אף הוא באותה עת לבנק, על-מנת לפדות שיק למזומנים, וניצב לצדו של המתלונן. הואיל והמתלונן אינו דובר עברית כדבעי, נעזרה פקידת הבנק בתרגומו של המשיב עת טיפלה בעניינו של המתלונן. הפקידה מסרה למתלונן סכום של 11,200 ש"ח שנמשך מחשבונו, כאשר 10,000 ש"ח ניתנו לו בשטרות של 100 ש"ח שהוחזקו בגומייה, ויתרת הסכום - בשטרות שונים. כל אותה עת ניצב המשיב לצדו של המתלונן וצפה במעשיו.

            המתלונן הטמין את הכסף בכיס מעילו הפנימי ויצא מן הבנק. בעת ששם פעמיו לכיוון ביתו, רץ אחריו המשיב אחז בו בחוזקה מאחור, איים עליו באמרו: "יש לי סכין אני אדקור אותך, יש לי אקדח אני אהרוג אותך" ודרש ממנו את הכסף. המתלונן השיב שאין לו כסף וכי השאיר את כספו בבנק. בהמשך, דחף המשיב את המתלונן והפילו לארץ. הוא הכה את המתלונן, נגח בראשו, פצע אותו בקרקפת וחנק אותו עד שהכרתו התערפלה. בשלב זה חיפש המשיב את הכסף בכיסיו של המתלונן, ולבסוף מצא אותו בכיס מעילו, נטלו לידיו וברח מהמקום.

3.         המאשימה טוענת, כי נוכח מהות העבירה, שבוצעה באיומים חמורים ובאלימות קשה, מתקיימת בעניינו של המשיב החזקה בדבר מסוכנותו לביטחון הציבור שנקבעה בסעיף 21(א)(1)(ג) (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים). עוד היא מציינת, כי למשיב עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות, רכוש וסמים, ובין השאר בעבירות שוד מזוין שבגינה נידון לארבע וחצי שנות מאסר בפועל. על-כן היא גורסת, כי נסיבות ביצוע העבירה ועברו הפלילי של המשיב מצביעים על דרגת מסוכנות גבוהה לביטחון הציבור, שלא ניתן להפיג אותה בחלופת מעצר כלשהי.

4.         הסניגוריה טוענת, כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב. עם זאת, היא מאשרת, כי אם ייקבע שיש ראיות לכאורה נגד המשיב, אזיי תקום נגדו עילת מעצר. ואולם, לגרסתה, ניתן להשיג את תכלית המעצר בחלופת מעצר של שחרור בערובה בתנאי "מעצר בית" מלא בבית הוריו בקריית-מלאכי. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת, אפוא, בסוגיית הראיות לכאורה, ובשאלת החלופה למעצר.

5.         לאחר שעיינתי בחומר החקירה, נחה דעתי כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירת השוד האלים והאכזרי שיוחסה לו בכתב-האישום. התשתית הראיתית המפלילה את המשיב נסמכת על מארג של ראיות ישירות ונסיבתיות שתפורטנה להלן.

            המתלונן ציין בהודעתו במשטרה,שנגבתה שעה קלה לאחר האירוע, כי זיהה את מי שתקף אותו כמי שניצב לפני כן לצדו בבנק בעת משיכת הכסף. הואיל והמשיב נצפה בבנק על-יד שומר הסף, ואף נחזה בתצלומי מצלמות הבנק, הוא נעצר לחקירה. בשלב ראשון הכחיש המשיב בכזב כי היה בתוך הבנק, ורק בהמשך החקירה - כאשר הוצגה לו תמונתו ממצלמות הבנק - אישר כי היה בבנק וניסה לפדות שיק, אם כי טען שאינו זוכר את המתלונן. פקידת הבנק מסרה בהודעתה, כי מי שניסה לפדות את השיק סייע לה בתרגום שיחתה עם המתלונן, ואין חולק כיום כי מדובר במשיב. כאשר ניגשו חוקרים לביתו של המשיב לבצע חיפוש, לא סיפר להם המשיב כי בביתו מוטמן כסף. במהלך החיפוש הבחינו החוקרים בסכין חיתוך בסלון, ובחיפוש מדוקדק יותר גילו בריפוד של ספת הסלון חתך שבתוכו נמצאה חבילת שטרות של 100 ש"ח שהוצמדו בגומייה, בסכום כולל של 10,000 ש"ח. בכיסו של המשיב נמצאו 1,379 ש"ח, כך שסך כל הכסף שנמצא ברשותו הלם את סכום הגניבה - הן בסכום הכולל והן בדרך אריזתו. עם מציאת חבילת השטרות בתוך הריפוד, הגיב המשיב בזעם וניפץ כוס זכוכית על הרצפה. בהמשך שיחתו עם החוקרים נשמעה מפיו תחילתה של ראשית הודאה במעורבותו במיוחס לו, כאשר שאל את החוקרים מה העונש הצפוי לו אם יספר להם את כל האמת, ומה יהיה עונשו אם יעשה עמם עסקה. כשביקשו החוקרים מהמשיב למסור לידיהם את החולצה שלבש בעת ביקורו בבנק (הנחזית בתצלומי מצלמות הבנק), לשם בדיקה אם יש בה סימנים מהמאבק במתלונן, טען בתחילה כי ימסור אותה לאחר שייוועץ בעורך-דין, אך בהמשך חקירתו ציין שהשליך את החולצה לאשפה הואיל וזו הוכתמה על-ידו, לטענתו, כתוצאה מהקאה. אמנם המתלונן לא זיהה את תמונתו של המשיב במסדר זיהוי תמונות שנערך 15 יום לאחר השוד, ואולם אין בעובדה זו כדי לפגום בהודעתו שנגבתה בתכוף לאירוע, עת היתה במוחו התרשמות טרייה ממראהו של התוקף, שזוהה על-ידו כמי שניצב לצדו בבנק עובר לשוד.

            מארג הראיות האמורות, הישירות והנסיבתיות, בעניין זיהויו של המשיב, מציאת סכומי הכסף, וכזביו של המשיב בשאלת נוכחותו בבנק - מקימים סיכוי סביר להרשעתו בעבירת השוד שיוחסה לו.

6.         כאמור, אין מחלוקת בשאלת קיומה של עילת מעצר נגד המשיב. נוכח מהות העבירה ונסיבות ביצועה חלה בעניינו של המשיב חזקת המסוכנות שנקבעה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, המקימה נגדו עילת מעצר.

7.         ומכאן לשאלת חלופת המעצר. סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מורה, כי בית-משפט לא יצווה על מעצר חרף קיומה של עילת מעצר אלא אם כן "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה". כבר נפסק, כי "החובה להתייחס לאפשרות של חלופת מעצר בטרם יורה בית-המשפט על מעצר עד לתום ההליכים, אין משמעותה בחינת חלופה קונקרטית בכל מקרה ומקרה, וזאת משום שיתכנו מקרים אשר בהם חלופה - יהא טיבה אשר יהא - אינה הולמת את נסיבות המקרה" (בש"פ 476/04 יעקב יחיאל נ' מדינת ישראל; וכן ראו: בש"פ 7399/01 עיסא בהר נ' מדינת ישראל - לא פורסמו).

8.         סבורני, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בעניינו של המשיב בחלופת מעצר כלשהי - אף לא בתנאי "מעצר בית" בבית הוריו בקריית-מלאכי. המעשים המיוחסים למשיב נגועים בחומרה מופלגת. מסוכנותו לביטחון הציבור הנה ממשית ומוגברת. היא נלמדת מהאלימות האכזרית שננקטה על-ידו כלפי המתלונן, מעברו הפלילי המכביד בעבירות אלימות ורכוש, ובכללן עבירת שוד מזוין, ומכשלון ההרתעה בעונשי המאסר שהוטלו עליו בעבר. בנסיבות אלו לא ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר כלשהי ואין מנוס מלהורות על מעצרו בין כותלי הכלא.

9.         על יסוד האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 904/05.

ניתנה היום, ז' בשבט התשס"ה (17 בינואר 2005), בנוכחות ב"כ המבקשת, הסניגור והמשיב.